אתם נעולים בתוך אולם ענק, יש לאולם דלת יציאה אחת גדולה וכבדה והיא נעולה. מן הצד השני נמצא מישהו ואתם צריכים להסביר לו כיצד להגיע למפתח שרק אתם יודעים היכן הוא נמצא.
כיצד אתם חושבים שתתנהגו?
סביר להניח, שתוודאו שהוא פנוי להקשיב ושיש סביבו שקט כדי שישמע אתכם, מידי פעם תעצרו כדי לוודא שהוא עדיין אתכם ומבין את מה שאתם אומרים, תדברו ברור ובנחת, לא תתקפו אותו ולא תניחו הנחות שהוא כבר יבין לבד וימצא את המפתח.
תקשורת בין בני זוג (ובין אנשים בכלל) דומה מאוד לתקשורת "דרך החור במנעול", כל אחד נמצא בתוך אולם ענק מלא מחשבות, רגשות, צרכים, חששות, רצונות, זיכרונות ותקוות אך יכול לתקשר זאת לצד השני רק דרך החור במנעול.
אם אנחנו שותקים, תוקפים, צועקים, ציניים או מניחים הנחות, הצד השני לא יכול להגיע אל "מפתח ההבנה" ולשחרר אותנו מהתחושה שאנחנו לא מובנים.
לא תמיד קל לתקשר דרך החור במנעול, זה לא נוח, מעצבן, לפעמים צריך להתכופף מעט או לחזור על דברים מספר פעמים, זה דורש השקעה ויכול להוביל לתחושת תסכול אם הצד השני לא מבין, אבל זו הדרך היחידה להשתחרר. האלטרנטיבה היא שנשאר תקועים באולם שלנו לבד עם עצמנו, כי גרמנו לצד השני להתייאש מלנסות ולהתרחק בהדרגה.
אופציה נוספת היא שנגרום לו לנסות לרצות אותנו, הוא יעשה את כל המאמצים למצוא את המפתח כדי לשחרר אותנו אבל זה לא באמת יצליח, כי לא נתנו לו את ההנחיות הנכונות.
אז בבקשה, בפעם הבאה שאתם מרגישים לא מובנים, תזכרו במשל הזה ותחשבו איך הייתם מסבירים לצד השני אם הייתם סגורים בתוך אולם גדול ומאחורי דלת כבדה ונעולה.
