"כשקושרים יחד שני חבלים, כל אחד מהם מתקצר במעט".
מטבע הדברים, כניסה למערכת יחסים זוגית מייצרת מחויבויות ומגבלות שלא היו לאף אחד מהצדדים לפני שהקשר נוצר וכל אחד היה אדון לעצמו.

אובדן מסוים של עצמאות הוא בלתי נמנע, אבל לעיתים תכופות ניתן לראות בני זוג שמרגישים שהם כבר ממש איבדו את עצמם, את התחביבים, החברים ותחומי עניין שהיו להם בעבר. כשמתחתנים ונולדים ילדים לרוב המצב נהיה מורכב עוד יותר מאחר ועכשיו יש גם מחויבויות משפחתיות ועוד פחות זמן "עצמאות".

הזמן לעשות ולעסוק בתחומי העניין האישיים של כל אחד מבני הזוג חשוב מאוד גם ברמה האישית אך לא פחות מכך גם ברמה הזוגית דווקא (!) כמו במשל החבלים הנ"ל, כדי שיהיה קשר שיחבר בין שניים צריך שיהיו שניים נפרדים המתחברים יחדיו.

כשאנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערכת הזוגית והמשפחתית אנחנו כמו "מותכים" להיות אחד, כתוצאה מכך עלולה להיפגע היכולת לחוש אינטימיות, משיכה, עניין וסקרנות, הרי אנחנו נמשכים ומסתקרנים כלפי משהו או מישהו שהוא נפרד מאיתנו, אם היחסים הופכים להיות ערבוביה אחת היכולת הזו נפגעת.

שימו לב לתחושות שלכם בקשר, האם אתם מרגישים שאתם מוותרים על תפיסת החיים שלכם/ פעילויות / תחומי עניין / בילויים באופן שבו אתם כבר מתחילים לפתח טינה או כעס כלפי בן / בת הזוג? זה יכול להיות תמרור אזהרה שאתם מוותרים על העצמאות שלכם יתר על המידה. כדאי לשתף בעדינות את בן או בת הזוג בצורך שלכם, באופן שמבטא את הצורך שלכם ומבלי להאשים את הצד השני.